חמישי22 אוקטובר 2020

אביר על גלגלים

שום דבר לא הכין את ניר דהן ליום בו התבשר שלא יוכל ללכת יותר לעולם. למזלו נשארו לו גלגלים, אמנם מחוברים לפולריס RZR , אבל כשיש גלגלים מי צריך בכלל רגליים ?!.

 לעיתים אנו נתקלים בחיים בסיפור מעורר השראה. סיפור כזה שמשאיר אותך עם הלסת שמוטה וגורם לך להבין שהמגבלה האמיתית שלנו כבני אדם זה אנחנו בעצמנו. כזה הוא סיפורו של ניר דהן.
הכול החל לפני 27 שנים כשניר נולד וגדל במושב. זמן לא רב לאחר שלמד ללכת ולדבר, בזמן שילדים בגילו עשו סיבובי דאווין עם בימבה בסלון, הוא חרך את שבילי המושב על גבי טרקטורון. כשגדל, החל לרכוב על גבי אופנועי שטח ולדבריו, כמעט לא נעים לנו להגיד כאן באתר של רייזרים וטרקטורונים, אין דבר שמשתווה לחוויית הרכיבה על שני גלגלים.

מעכשיו אין רגליים

בגיל 16 וחצי, בעיצומו של החופש הגדול, ניר יצא לטיול שטח בכרמים של המושב. את הרכיבה הזו ניר לא סיים על האופנוע. במהלך הרכיבה הוא איבד שליטה ומצא את שוכב על הגב בהכרה מלאה, מבלי יכולת להזיז את פלג הגוף התחתון. לאחר שהובהל לבית החולים ונבדק הוא קיבל את השורה הקשה – חוט השדרה שלו נשבר והוא יישאר משותק בפלג גופו התחתון לשארית חייו.
איך מתמודד נער בכיתה י"א עם בשורה כזאת? האפשרויות רבות. אפשר לשקוע בדיכאון עמוק, לשנוא את העולם ואת אלוהים. אפשר לשקוע ברחמים עצמיים ולהעביר את שארית החיים בתוך בועה של מרה שחורה ואפשר להיכנע ולוותר. אף אחת מהאפשרויות הללו לא חלפו במוחו של ניר. לאחר כשלושה חודשים של שיקום הוא הרגיש מחנק. המגבלה שהייתה לו באותו זמן היו קירות בית החולים ולא העובדה שהוא יושב בכסא גלגלים מבלי יכולת ללכת.

IMG-20150107-WA0004

למי שבמקרה התחיל לדאוג: חכו, יהיה בסדר - ניר דהאן לא מוותר

 

טרקטורון במקום כסא גלגלים

ניר יצא מבית החולים וחזר לביתו. את כסא הגלגלים הוא החליף מהר מאוד בטרקטורון שסייע לו לנוע בין שבילי המושב. בינתיים הוא לא חזר ללימודים וכל מה שהוא רצה לעשות זה לרכוב בשטחים ולהרגיש חי יותר מתמיד. בסביבתו הקרובה לחצו עליו שיחזור ללימודים וזה הוביל אותו לרכוש כרטיס טיסה וללכת לנקות את הראש אצל דודו בארה"ב. כשחזר לארץ הלחץ לחזור ללמוד לא פסק אך הוא היה בשלו.
כסא הגלגלים הגביל אותו ביום-יום ולכן הוא הרגיש חי יותר מתמיד ברכיבות השטח. זה מה שהוא אוהב לעשות ואם זה מה שטוב לו, מי יכול לשפוט אותו. ניר אמנם רכב על טרקטורונים אבל חלם לחזור ולרכוב על האופנוע. הוא מצא פתרון יצירתי לכך שאינו יכול להעביר הילוכים ופשוט התחיל את הרכיבה בהילוך שלישי. מדי פעם כשהיה צריך הוא היה מעביר הילוכים עם היד. אמנם זה נשמע קשה ובלתי אפשרי, אבל מבחינתו אין דבר העומד בפני הרצון. למרות שלא חש בכך הייתה לו מגבלה ובאחת הרכיבות שלו על גבי האופנוע הוא נכנס למצב מסוכן וכמעט חווה תאונה נוספת.

 

IMG-20150107-WA0005

ניר דהאן, כמו שבטח כבר התחלתם להבין: שום דבר לא יעצור אותו

 

רק ה-RZR1000 מספק אותו 

הוריו הפצירו בו שימצא חלופה ולא יסכן את עצמו בשנית. הם הבינו שלבנם האהוב אין פחד ולפעמים הם צריכים להתערב ולהיות בעבורו קול ההיגיון. בנקודה הזו נכנס לחייו של ניר הרייזר. רכב יציב עם ארבע גלגלים, שני מושבים והכי חשוב יכולות שטח מצוינות. בדיוק כמו שהוא אוהב. הרייזר הראשון שלו היה בנפח 800 סמ"ק והותקנה בו מערכת ידנית לשימוש במצערת ובבלמים. ניר מיצה אותו מהר מאוד. מוחו של בן המושב עובד בדיוק כמו של רייסר אמיתי – הוא צריך להגיע הכי מהר מהנקודה בה הוא נמצא לנקודה אליה הוא רוצה להגיע. הרייזר האומלל כרע תחת הנטל והוא נאלץ לחשוב על פתרון. אתם מבינים את זה? ניר מיצה את היכולות של הרייזר 800 והיה צריך עוד כוח, עוד יכולות, עוד "פנתריות" של הכלי בשטח.
כשהרייזר 1000 הגיע זה היה בשבילו כמו כפפה ליד. אותו רכב שמאפשר לו לנהוג בביטחון, עם מנוע מוגדל נפח ועוצמה ללא פשרות. ניר החל להתוודע לרייזר 1000 והוא בוחן את הגבולות איתו בכל פעם מחדש. הוא משתתף בתחרויות וחורך את שטחי המושב בדיוק כמו אז, לפני אותה תאונה ארורה.

IMG-20150107-WA0003

 ניר דהאן, לא מרחם על הרייזר

 

ניר מסביר:
אז מה יהיה לכם לומר לעצמכם בפעם הבאה שתעמדו לפני אתגר? אם התשובה תהיה "קשה לי", או "זה בלתי אפשרי" - תתקשרו לניר, הוא כבר יסביר לכם שהנכות היא בכלל לא פיזית, ואיך אדם שלא יכול ללכת הוא דווקא אדם חופשי ומאושר.